לפעמים החיים מתחלקים לשניים, לפני ואחרי. בתקופה שאחרי מרגיש ששום דבר לא כמו שהיה. ביום שבת שמחת תורה 7.10.23, זה היה יום כזה שהחיים מתחלקים לשניים, לפני ואחרי. רק שהמלחמה נמשכת, והמצב עדיין קשה, אולי אפילו נהיה יותר ויותר קשה. אני שואלת את עצמי, איך אפשר לעזור לעצמנו להחזיק מעמד? איך לא להתפרק בזמן משבר?

הכל זמני, גם זה יעבור, עוד יבואו ימים טובים.. ובינתיים, מה?

פעם היה נזיר בודהיסטי בשם טיך נאט הן. אדם מיוחד מאוד שהלך לעולמו לפני כשנתיים. הוא הסביר שיש זמנים שאנחנו יכולים לשנות את המציאות, שהכל תלוי באיך שאת.ה בוחר.ת לראות משהו או לחוות אירוע. תשני את הראייה בדבר, וזה ישנה משמעות וצורה. אבל לפעמים זה הרבה יותר גדול. לפעמים, זה לא עניין של ראייה, פשוט המצב חרא. מגיע משבר ענק והכל נראה ומרגיש נורא ולא משנה מאיזה זווית תסתכלו. ואז, אמר טיך נאט הן, אתה יודע שאתה חי בתקופה של דשן. 

מסתכלים על החרא שקיים, ומקבלים אותו כדשן. כל הכאב, הצער, שברון הלב. מה אם זה דשן? דשן שיום אחד מתוכו יצמחו דברים מדהימים. אולי אפשר לקבל את התקופה, כפי שהיא. לא היינו בוחרות לעבור את זה, אנחנו לא רוצים להיות בזה, אבל כרגע, כיום, זה מה שיש בין אם נקבל את זה ובין אם נעצום עיניים ואוזניים ונכחיש. האם אפשר דווקא מתוך הכאב והצער, לחבק את הלב השבור שלנו ולשאול, מה אני רוצה לשתול? מה אני רוצה להצמיח? ומתוך קבלה שכרגע אנחנו לא יכולות.ים לשנות את המצב, אולי אנחנו יכולים.ות לשתול דברים טובים. זה לא שבסוף יהיה טוב, אלא שאנחנו במו ידנו נעשה שיהיה טוב. 

בדשן שלי, אני רוצה לשתול חמלה, לזכור שאפשר ורצוי לא תמיד להסכים אחת עם השני, אבל תמיד בכבוד. לשתול אהבה, סובלנות, ענווה, חסד, אהבה, ועוד אהבה, ועוד אהבה. לעצמי ולאחרים.ות. מה את רוצה לשתול? מה אתה תצמיח בדשן?

בתפילה לזמנים טובים יותר, בשורות טובות, ויכולת להמשיך לצמוח ולהצמיח

עם ישראל חי