אני כותבת את מילים אלו כשאנחנו בתחילת השבוע השלישי ל"חרבות ברזל", המלחמה שחמאס התחילו במעשיהם המתואבים. לימדו אותי שהגוף שלנו לא יודע להבחין בין לחץ שנובע מאריה שרודף אותנו ללחץ של מבחן גדול, ואז צריך להזכיר לגוף ששום אריה לא רודף אותנו. אבל מה עושים בתקופה שאנחנו באמת נלחמים במפלצות?
לא נוכל כרגע לשמוח, או להירגע. אבל מה כן נוכל לעשות לשרוד את התקופה הזו בזמן שצה"ל עושה את שלו? הנה כמה רעיונות שאני מקווה יעזרו לכן.ם להוריד קצת לחץ דם, להחזיר איזון לגוף, ולצבור כוחות למה שיביא יום:
נשימות עמוקות
יש מספר שיטות לנשימות אבל העיקרון החשוב זה שנשיפה תהיה ארוכה בקצת מנשיפה, ולעצור ביניהן. אחת השיטות שאני אוהבת מאוד נקראת 8 7 4. כלומר, תנשמי פנימה לארבע שניות, תחזיקי את הנשימה לשבע שניות, ואז תשחררי לאט בנשיפה של שמונה שניות. תעשו את זה שלוש או ארבע פעמים, לא יותר מדי, ואז נשמו נשימות רגילות ושימו לב אליהן. תרגישו את האוויר נכנס לריאות ואולי אפילו עד הסרעפת, ותרגישו את האוייר שוב יוצא. תרפו את הגוף ותנשמו.
אנחנו לא לבד
יש מי שעוזר לה.ו להיות עם אחרים.ות ויש מי שמעדיף.פה להיות לבד. בכל מקרה, זכרו שעם שלם כואב ביחד, אבל גם אוהב ביחד וחזק ביחד. אנחנו חלק ממשהו הרבה יותר גדול מעצמנו. אם לכן.ם עושה טוב להיות בקרבת אחרים, שב לקפה עם חבר, תתקשרי לקרוב משפחה או שכנה. אם יש שיעור אחד שלמדנו מהשנה האחרונה, זה שאנחנו הרבה יותר חזקים כאשר אנחנו מאוחדים.
חשוב גם לומר, שאם את.ה מעדיפה כרגע לא להיות עם אחרים, זה גם בסדר גמור. הכל נורמלי במצב לא נורמלי, והכל תקין במצב לא תקין. אבל גם אם את.ה רוצה להיות לבד פיזית, תדע.י שאתה לא לבד.
עשייה
תעשו משהו למען מישהו, אם יש כוחות לזה. היו קשובים לעצמכן. בשבוע הראשון למלחמה הייתי משותקת. עם שני בנים במילואים לא יכולתי לעשות שום דבר מעבר להחזיק את עצמי, ולתמוך בהם ובמשפחה שלי. יש המון מיזמים מדהימים בעם המדהים שלנו. אפשר להצטרף למערך גדול או תצטרפו למשהו יותר מקומי, בייביסיטר לאמא שהאיש שלה במילואים, מרק לחיילים באזור שלכם. וגם אם תוכלו לעשות רק למען עצמכן.ם זה בסדר גמור. תקראו, תשחקו משחקי מחשב, תבהו. תהיו.
הניצחון שלנו מול הרשע זה בהמשכיות שלנו פה, ביחד שלנו, בעקשנות שלנו שעם ישראל חי וקיים תמיד. בתפילה לזמנים טובים יותר ובשורות טובות.
מה אתן.ם עושים להתמודד? איזה רעיונות יש לכן?
